
גבולות בגילאי שנה פלוס
כשעמית היה קטן הוא 'סבל' מכפתוריטיס... כל כפתור שראה היה חייב לגעת, ללחוץ, לסובב ולפרק.
לילדנו ישנו צורך בסיסי לחקור את סביבתו. אין ביכולתו (עדיין) להבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור. מבחינה רגשית אין הוא יכול לשלוט ברגשותיו ואין הוא יכול לשלוט בתגובותיו.
תפקידנו כהורים הוא לשמש דוגמה ומודל לחיקוי עבורם, ללמד אותם איך להביע את רגשותיהם בצורה שמקובלת עלינו וגם ללמד אותם איך להתמודד עם הרגשות המגוונים שמציפים אותם.
תאום ציפיות: חשוב להסביר לפעוט / ילד למה אתם מצפים ממנו ולהיות ברורים בהסברים שלכם. לדוגמה: "שב יפה ליד השולחן". למה אתם מתכוונים? מה זה 'יפה'? שב ישר, שב זקוף וכו'...
התאימו את ציפיותיכם לגיל ולשלב ההתפתחותי של ילדכם: בכדי שילדכם יוכל לבצע את הדברים שאתם מבקשים ממנו.
יחס הוא יחס:
הפעוט לא מבין את ההבדל בין יחס חיובי לשלילי. שבחו התנהגות חיובית בצורה ברורה ומופגנת ולהתנהגות שלילית התייחסו בקצרה או התעלמו (כל עוד ילדכם אינו מסכן את עצמו ואת סביבתו).
הקפידו כי טון הדיבור והמילים הנאמרות מתאימות להבעת הפנים שלכם.
בגילאים הקטנים הם עדיין לא מבינים הוראות מורכבות לכן דברו בצורה ברורה והעבירו מסר ברור: "אמא לא מרשה להרביץ, זה לא נעים לי..."
עקביות:
ברגע שהחלטתם מהם הקווים האדומים שלכם, עמדו מאחוריהם. אם אתם לא סגורים על זה, הפעוט מרגיש זאת ומרגיש מבולבל.
חזית מאוחדת:
אבא ואמא הינם יחידה הורית אחת. תנו גיבוי אחד לשנייה. אם יש לכם חילוקי דעות אל תפתרו אותם מול הפעוט.
הסחות דעת:
בגילאים הקטנים זיכרונם של הפעוטות קצר. במקום להגיד את המילה 'לא' אפשר להזיז את הפעוט למקום אחר ואפשר להציע לו צעצוע במקום.
מכיוון שזיכרונם קצר בגיל זה, סביר להניח שתחזרו על המשפט "האייפון לא שלך, מתוקי..." יותר מפעם אחת. לא לדאוג, חזרתיות מעודדת למידה.
גידול ילדים היא עבודה קשה הדורשת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, התמודדות עם הפתעות והתקלות ומעמידה אותנו ההורים מול מצבים לא פשוטים, שלפעמים נראים כבלתי אפשריים. למרות הקשיים זו העבודה המתגמלת ביותר ואנחנו משקיעים היום כאשר בעצם, אנחנו מגדלים את המבוגרים שיהיו.